שחאדה נ' בחן מכון ומוסך לרכב בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לתשלום נזקים אשר נגרמו לרכב התובעת, לטענתה בידי הנתבעת ו/או אי מי מעובדיה.

התובעת טוענת כי ביום 14/1/07 נטל בעלה את רכבה לצורך בדיקתו במכון הנתבעת על מנת לחדש את רשיון הרכב. לטענת התובעת הועלה הרכב על מכשיר הדינמומטר אצל הנתבעת, בידי בודק מעובדי הנתבעת בשם סמיר מור, לצורך בדיקת זיהום אוויר למנוע. הבדיקה הראשונה אשר בוצעה כשלה, נוכח העובדה כי מנוע רכבה של התובעת לא הצליח להגיע להספק הנדרש. משום כך אופס מחשב מכשיר הדינמומטר ובוצעה בדיקה נוספת. במהלכה של הבדיקה השניה ולטענת התובעת כתוצאה מהבדיקה, פרץ מצינור הפליטה של מנוע הרכב עשן שחור, נשמעו נקישות חזקות מכיוון המנוע ונוזל הקירור החל לדלוף. התובעת טוענת כי רכבה נגרר למוסך, שם נבדק בידי שמאי מטעמה וכן בידי שמאי מטעמה של הנתבעת, אשר הוזמן לפי בקשתה של התובעת, והמנוע אף פורק והוחלף. לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שבבדיקה הוטל על הרכב עומס יתר על המידה, דבר אשר גרם לכיפוף הטלטלים במנוע הרכב ונגרמו לה הנזקים נשוא התובענה. לטענת התובעת היא נדרשה להחלפת המנוע ובעקבות השבתת הרכב אשר משמש ככלי עבודתה להוראת נהיגה, נגרמו לה הפסדי שכר ניכרים ומכאן תביעתה לפיצויה בידי הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי בבדיקת רכבה של התובעת לא נפל כל מתום וכי הבדיקה בוצעה במקצועיות הראויה. לטענת הנתבעת, החלפת המנוע ברכבה של התובעת נבעה מכך שהמנוע היה שחוק ובלוי וסבל מתחזוקה לקויה לאורך שנים. כמו כן, לעובדה כי נהגו בו תלמידי נהיגה לאורך השנים וודאי היתה השפעה על מצבו. לטענת הנתבעת, הבדיקה אשר בוצעה לרכב התובעת, מבוצעת באופן אוטומטי ולפיכך לא ניתן לטעון לרשלנות של הנתבעת ו/או מי מעובדיה. הנתבעת טוענת כי לא חלה עליה אחריות לנזקיה הנטענים של התובעת המוכחשים על ידה גם כן ולפיכך יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה :

התובעת טוענת כי הנתבעת הינה האחראית לנזקים הנטענים לרכבה, אשר המא נשוא תובענה זו. משכך, יחולק הדיון לשאלת חבות הנתבעת ולאחריה, ככל שתוכח חבותה, לשאלת הנזק.

אלא שתחילה סבורני כי יש להכריע בשאלה, על מי מוטל נטל השכנוע, האם על התובעת, או שמא על הנתבעת. הווי אומר יש להכריע תחילה בשאלת תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין על המקרה אשר בפני. התובעת טוענת כי הנטל מוטל על כתפיה של הנתבעת מפאת האמור בסעיף דלעיל.

לשון הסעיף והלכה פסוקה בעניין זה הינה, כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים :

1. כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק.

2. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו.

3. נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שארוע המקרה שגרם לנזק , נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצידו.

נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ על שכם התובע ועליו להרימו וזאת עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות.

אבחן תחילה באם הרימה התובעת במקרה אשר בפני את הנטל הרובץ כאמור, על שכמה.

אשר לכלל הראשון – לכאורה טוענת התובעת לנסיבות ברורות בהן התרחש הנזק. לטענת התובעת נגרם הנזק כתוצאה מהטלת עומס יתר על מנוע רכבה בעת ביצוע הבדיקה במכון הנתבעת. התובעת דבקה בגרסה עובדתית זו ולכאורה באם יודעת התובעת מה היו נסיבותיו של הארוע , לא חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". הפסיקה קובעת כי קשה ליישב הצגת גרסה עובדתית ברורה עם פניה לכלל "הדבר מעיד על עצמו" שהרי אם טוען התובע כי ידועות לו נסיבות התאונה עליו להוכיח אותן.

ראה בעניין זה ע"א 8701/02 איהאב מוצבחי נ. המפקד הצבאי באזור רצועת עזה (ניתן ביום 20/2/06).

אלא שנפסק עוד כי הנסיון להוכיח הנסיבות גם אם כשל, לא בהכרח יהא בו על מנת למנוע העלאת טענה חלופית וכל מקרה יבחן עפ"י נסיבותיו. כלל "הדבר מעיד על עצמו", מופעל מקום בו נותרו פרטי ההתרחשות עלומים גם במהלכו של המשפט.

ראה בעניין זה ע"א 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ. מד"י (ניתן ביום 6/2/06).

לא ניתן לאמר כי פרטי ההתרחשות נותרו עלומים במקרה שבפני, באשר במסגרתו של תיק זה מונה מומחה מטעמו של בית המשפט אשר הבהיר היטב את הנסיבות אשר הובילו לגרימת הנזק.

משכך ונוכח העובדה כי עניין זה הובהר בשתי חוות דעת שונות אשר הוגשו לעיונו של בית המשפט, לא נתמלא הכלל הראשון בענייננו.

אשר לכלל השני- הצדדים חלוקים ביניהם באשר לגרימת הנזק למנוע באמצעות מכשיר בדיקת הרכבים אשר היה בשליטה המוחלטת של הנתבעת ולפיכך לא מתמלא אף תנאי זה בענייננו.